תפארת יוסף
ועל כן נקוה לך ד' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך.
הנה איתא בש"ס (שבת ל"א.) ששואלין לאדם בדין צפית לישועה. ואין הכוונה על ישועה של חיי עוה"ז, רק הכוונה על ישועה אמיתיות, שצריך האדם לקוות ולצפות על ישועה של ד"ת, שהשי"ת יאיר לו אז ד"ת שהוא בלי גבול. ועל זה אנו אומרים, ועל כן נקוה לך ד' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך. שאנו מקווים ומצפים, שהשי"ת ינחיל אותנו אור של ד"ת שהוא בלי גבול, כי תפארת עוזך נקרא ד"ת. וזה להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. והיינו כי בעוה"ז מחמת שנמצא כמה וכמה הסתרות, אין אנו ביכולתינו לראות אור בהיר כזה. אבל כשיעביר גלולים מן הארץ, כשיבוטל כל ההסתרות, אז אנו מקווים לקבל אורו ית' שהוא בלא גבול. וזה לתקן עולם במלכות שדי, כי שם שדי הוא מורה כמו שאיתא בש"ס (חגיגה י"ב.) אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולם די. והיינו שהציב השי"ת בזה העולם גבולים, וכמו שאיתא בש"ס (שם) בשעה שאמר הקב"ה יהי היה העולם מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו. והיינו מחמת שהיה ברצונו ית' שהאדם יהיה ביכולת לקבל אורו ית' הציב גבולים בזה העולם, כי דבר שהוא בלי גבול אין כח ביד הבריאה לקבלו. ונמצא שמצד המאמר יהי היה כל הבריאה בלי גבול. ורק מצד המאמר השני די, נצטמצם הבריאה בגבול. ובאמת מצד השי"ת היה ביכולת לברוא את העולם בגבול גם מצד המאמר הראשון יהי ג"כ, ולמה הוצרך לשני המאמרים. אך לו היה רק מאמר אחד על בריאת העולם, לא היה ביד הבריאה לקבל רק בגבול ותכלית בלי שום הוספה. אך מזה שנברא העולם בשני המאמרים, האחד המורה שהוא בלי גבול, ושני בגבול, הוא ביכולת הבריאה לקבל האור גם בלי גבול. ויכול לקבל כל פעם הוספה של ד"ת. וזה לתקן עולם במלכות שדי, והיינו שלזה אנו מקווים שבעת שיתקן עולם במלכות שדי, אז ינחיל לנו השי"ת ד"ת בלי גבול ובלי תכלית ובכל פעם יהיה לנו הוספה של ד"ת. וזה דאיתא בש"ס (פסחים ב'.) וכאור בוקר יזרח שמש (שמואל ב כ״ג:ד׳) וכאור בוקר בעוה"ז כעין זריחת שמש לצדיקים לעתיד לבוא. והיינו כי האור בוקר מאיר בכל פעם יותר. וזריחת שמש הוא שאין לו שום הוספה, וזה וכאור בוקר יזרח שמש, והיינו כמו שבעוה"ז הוא הארה של בוקר עם הוספה שמאיר בכל פעם יותר, כן יהיה זריחת שמש של צדיקים לעתיד לבוא. שאף הזריחת שמש שלהם יהיה ג"כ עם הוספה שיקבלו ד"ת בלי גבול ובלי תכלית ועל כן אנו מקווים:
הנה איתא בש"ס (שבת ל"א.) ששואלין לאדם בדין צפית לישועה. ואין הכוונה על ישועה של חיי עוה"ז, רק הכוונה על ישועה אמיתיות, שצריך האדם לקוות ולצפות על ישועה של ד"ת, שהשי"ת יאיר לו אז ד"ת שהוא בלי גבול. ועל זה אנו אומרים, ועל כן נקוה לך ד' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך. שאנו מקווים ומצפים, שהשי"ת ינחיל אותנו אור של ד"ת שהוא בלי גבול, כי תפארת עוזך נקרא ד"ת. וזה להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון. והיינו כי בעוה"ז מחמת שנמצא כמה וכמה הסתרות, אין אנו ביכולתינו לראות אור בהיר כזה. אבל כשיעביר גלולים מן הארץ, כשיבוטל כל ההסתרות, אז אנו מקווים לקבל אורו ית' שהוא בלא גבול. וזה לתקן עולם במלכות שדי, כי שם שדי הוא מורה כמו שאיתא בש"ס (חגיגה י"ב.) אני אל שדי, אני הוא שאמרתי לעולם די. והיינו שהציב השי"ת בזה העולם גבולים, וכמו שאיתא בש"ס (שם) בשעה שאמר הקב"ה יהי היה העולם מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב"ה והעמידו. והיינו מחמת שהיה ברצונו ית' שהאדם יהיה ביכולת לקבל אורו ית' הציב גבולים בזה העולם, כי דבר שהוא בלי גבול אין כח ביד הבריאה לקבלו. ונמצא שמצד המאמר יהי היה כל הבריאה בלי גבול. ורק מצד המאמר השני די, נצטמצם הבריאה בגבול. ובאמת מצד השי"ת היה ביכולת לברוא את העולם בגבול גם מצד המאמר הראשון יהי ג"כ, ולמה הוצרך לשני המאמרים. אך לו היה רק מאמר אחד על בריאת העולם, לא היה ביד הבריאה לקבל רק בגבול ותכלית בלי שום הוספה. אך מזה שנברא העולם בשני המאמרים, האחד המורה שהוא בלי גבול, ושני בגבול, הוא ביכולת הבריאה לקבל האור גם בלי גבול. ויכול לקבל כל פעם הוספה של ד"ת. וזה לתקן עולם במלכות שדי, והיינו שלזה אנו מקווים שבעת שיתקן עולם במלכות שדי, אז ינחיל לנו השי"ת ד"ת בלי גבול ובלי תכלית ובכל פעם יהיה לנו הוספה של ד"ת. וזה דאיתא בש"ס (פסחים ב'.) וכאור בוקר יזרח שמש (שמואל ב כ״ג:ד׳) וכאור בוקר בעוה"ז כעין זריחת שמש לצדיקים לעתיד לבוא. והיינו כי האור בוקר מאיר בכל פעם יותר. וזריחת שמש הוא שאין לו שום הוספה, וזה וכאור בוקר יזרח שמש, והיינו כמו שבעוה"ז הוא הארה של בוקר עם הוספה שמאיר בכל פעם יותר, כן יהיה זריחת שמש של צדיקים לעתיד לבוא. שאף הזריחת שמש שלהם יהיה ג"כ עם הוספה שיקבלו ד"ת בלי גבול ובלי תכלית ועל כן אנו מקווים: